מזרחי נ' מי רז יחסי ציבור ופרסום בע"מ ואח'

החלטה

1.בקשת הנתבעים לסילוק תביעת התובע על הסף.

רקע

2.התובע הגיש תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, נגד הנתבעים, זאת בתיק 33192-04-10, בקשר עם כתבה שפורסמה על ידם (להלן: הכתבה, ההליך הקודם).

3.במסגרת ההליך הקודם הצדדים הגיעו להסכם גישור, ולפיו התחייבו הנתבעים לשלם לתובע סכום כספי מסוים, וכן לפרסם כתבה באופי חיובי, שתכלול ריאיון עם התובע (להלן: הכתבה החיובית).

4.הסכם הגישור קיבל תוקף של פסק דין.

התביעה הנוכחית

5.בכתב התביעה הנוכחי, תבע התובע סעדים של פיצוי כספי ופיצוי לפי פקודת ביזיון בית משפט (להלן: הפקודה).

6.התובע טען, כי הנתבעים הפרו את הסכם הגישור ואת פסק הדין, לא שילמו לתובע את הפיצוי ולא פרסמו את הכתבה החיובית. עוד נטען, כי אף שהתובע פנה אל הנתבעים בעניין, הם לא הגיבו ולא פרסמו את הכתבה החיובית.

התובע טען כי הנתבעים אחראים לפצותו בגין כל נזקיו. בסעיף 35 לכתב התביעה ביקש התובע פיצוי יומי לפי סעיף 6 לפקודה, פיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב בפרסום הכתבה, סך של 100,000 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש עקב ההתנהלות שפירט בכתב התביעה, לרבות אי פרסום הכתבה החיובית, בסך של 100,000 ₪.

הבקשה לסילוק על הסף

7.הנתבעים הגישו בקשה לסילוק על הסף במסגרתה טענו כי הסדר הגישור, שקיבל תוקף של פסק דין בהליך הקודם, מהווה מעשה בית דין. לטענתם, הסעדים המתבקשים בתביעה הנוכחית נבלעו במסגרת פסק הדין שניתן בהליך הקודם, ואין בהפרה – גם אם קיימת – של הסכם הפשרה, כדי לאפשר ביטולו. עוד טענו, כי אין יסוד לבקשת סעד של פיצוי לפי הפקודה, וכי בכל מקרה, לא ניתן לדון במסגרת תובענה זו בהליך לפי הפקודה.

8.התובע, בתגובה, טען כי כתב התביעה הנוכחי אינו בגין פרסום לשון הרע או בגין הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מפרסום כזה. לטענתו, כתב התביעה הוא בגין הפרת פסק הדין והשלכות אי ביצועו. התובע טען כי במקרה בו לא ניתן לבצע את פסק הדין, הוא זכאי, לפי הדין, להגיש תביעה חדשה על יסוד העילה שהקים פסק הדין. התובע הוסיף וטען, כי לא היה כאן מעשה בית דין, מאחר שההליך הקודם לא נדון ולא הוכרע לגופו.

דיון

9.דין בקשת הנתבעים להתקבל בחלקה.

10.תחילה – לבקשה לפיצוי לפי סעיף 6 לפקודה:

ההליך לפי הפקודה הוא הליך המוכר כהליך מעין פלילי (ת.א (י-ם) 906/93 יפת השמש – חברה לנכסים והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד השיכון והבינוי (ניתן ביום 1.9.10)). הליך זה מחייב הגשת בקשה נפרדת. משיב שאינו מתייצב ניתן לכוף התייצבותו בצו הבאה והסנקציות הקבועות בו – עונשיות. על כן, צודקים הנתבעים בטענתם כי תביעה אזרחית לפיצויים אינה אכסניה נכונה להכללת בקשה לפי הפקודה.

זאת ועוד, צודקים הנתבעים בטענתם, כי הסנקציות הקבועות בפקודה אינן פיצויים לנפגע, אלא קנס (לאוצר המדינה) או מאסר, כך שהסעדים שהתבקשו בהקשר זה – בתובענה הנוכחית – כלל אינם קיימים לפי דין.

זאת ועוד, לגופו של עניין, אין כלל מקום, לפי הדין, להליך לפי הפקודה.

באשר לחיוב הכספי, הרי לפי ההלכה הפסוקה, הליך לפי הפקודה לא יינקט באשר לחיוב כזה, באשר לגביו קיימת אפשרות אכיפה באמצעות הליכי הוצאה לפועל (ע"א 8659/99 חברת נוף ים כחול השקעות ופיתוח פרוייקטים בע"מ נ' פיינרו (ניתן ביום 8.5.00)).